האוניברסיטה הקולומביאנית הוציאה אזהרה קשה למפגינים סטודנטים שמשתכנעים בבניין מנהל, וציינה כי הם עשויים להתנגש בגירוש אם הם לא יעזבו את המקום. המחאה, שראתה סטודנטים מקימים עשרות אוהלים בתוך הבניין, היא הפגנה נגד מלחמת ישראל בעזה, ומובילה תשומת לב לנושא בינלאומי מתוח מהלב של קמפוס האוניברסיטה במורנינגסייד הייטס. נמת מינוש שאפיק, נשיאת האוניברסיטה, הביעה אכזבה על כישלון המו"מ בין מארגני המחאה והמנהיגים האקדמיים, שהיו מיועדים לפתרון המצב באופן שלום.
בתגובה למחאה המתמשכת, הקולומביה החלה ליישם הגבלות גישה מחמירות בכל הקמפוס, המוגבלות כניסה לסטודנטים שמתגוררים בדורמיטוריות ספציפיות ולעובדים חיוניים. האוניברסיטה סגרה את כל נקודות הכניסה ללא הגבלה, עם יוצא מן הכלל של השער ברחוב 116 ובכיכר אמסטרדם, מה שמסמן תקופה משמעותית במאמציה לאבטח את הקמפוס ולסיים את המחאה.
ההחלטה להאיים בגירוש מהווה נקודת מפנה חשובה בטיפולה של האוניברסיטה במחאות סטודנטים, ומדגישה את המחויבות של המנהלת לשמירה על סדר ועל פעילות הלמידה האקדמית. צעד זה גרם לדיון רחב יותר על האיזון בין תמיכה בחופש הביטוי ובין הבטיחות והרווחת של קהילת האוניברסיטה.
כאשר המצב מתפתח, קהילת קולומביה וצופים ברחבי העולם עוקבים בקרבה איך הקונפליקט בין הפעילים הסטודנטיים ומנהלת האוניברסיטה יפתר. תוצאת המחאה יכולה להיות עם השלכות רחבות לאופן בו מוסדות ההשכלה ניהלות מחאה ונכנסות לקשר עם נושאים בינלאומיים דחוקים בעתיד.
המצב באוניברסיטת קולומביה מהווה תזכורת חיה לתפקיד החשוב שמוסדות ההשכלה וסטודנטיהן משחקים בטיפול והגברת הסכסוך הגלובלי. כשהעולם צופה, פתרון המחאה הזו ישאיר חותם עמוק על הדיון הנוגע לחופש האקדמי, לפעילות הסטודנטית, ולאחריותן של מוסדות ההשכלה הגבוהה ביצירת מרחב לעיון בענייני העולם באופן ביקורתי.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.